תוכן

יב) וטעם היותם שם בלתי לבוש הוא, לפי שהנה בתחילה נזדווגו או"א, כדי להאציל אלו המוחין, וניתנו תוך בטן אימא עלאה, בסוד עיבור. וכאשר נולדו ויצאו משם, יצאו ערום מבלי לבוש, ואז שם נרשמו היותם ד' מוחין, כי כל דבר שבקדושה כך הוא, שבכל מקום ומקום עושה רושם ואינו נמחק, ולכן אז עשה שם רושם א', ונקרא ם' סתומה דצלם. ואח"כ רצה המאציל העליון, להלביש המוחין האלו, כדי שיהיה כח לז"א לסבול האורות הגדולים האלו, כי הנה הם בחינת טפות שממשיכין או"א בעת זווג שנזדווגו במקום עליון מאד, שהוא מן א"א, וא"א המשיכן מן עתיק, וכעד"ז עד רום המעלות, כמבואר אצלינו, ולא יש כח בזעיר אנפין לסובלם בהיותם אורות מגולים, ולכן הוצרך לעשות להם לבושים. והוא מה שנתבאר אצלינו בדרושים של המוחין, איך נתעלו ונסתלקו אורות נה"י דתבונה מתוכן למעלה, ונשארו הכלים ההם של הנה"י כלים רקים מבלי אורות, בסוד אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, היינו התבונה, הנקראת מי, שממיתה עצמה על התורה שהוא ז"א. ואז נתלבשו המוחין הנזכר, שהם בחינת אורות בתוך הכלים של הנה"י דתבונה, ואז נקרא שם בשם ל' דצלם, בסוד ג' מוחין בלבד, ושם נעשה רושם הב'. ואח"כ נכנסו בהיותם מלובשים כנזכר תוך (רישא) דז"א, ואז נעשו בסוד אות צ' דצלם.